טקסטים
עוד בנושא
להקת המחול סשה וולץ ואורחים מגיעה לישראל
להקת המחול סשה וולץ ואורחים מגיעה לישראל
הכוריאוגרפית סשה וולץ ולהקתה, סשה וולץ ואורחים, חוזרים לתל אביב, לאחר שני ביקורים בהם הרשימו מאד את הקהל הישראלי. במופע תעלה יצירה חדשה " קוֹנְטִינוּ", שנוצרה בשיתוף 24 הרקדנים הנוטלים בה חלק. הלהקה תקיים ארבעה מופעים בישראל, החל מ-15 במאי 2019, בבית האופרה בתל אביב.
תיאטרון המחול והאופרה הלאומי הסיני מגיע לישראל
תיאטרון המחול והאופרה הלאומי הסיני מגיע לישראל
פותחים את 2020 עם פסטיבל מחול סיני בסוזן דלל! תיאטרון המחול והאופרה הלאומי של סין מגיע לארץ למופע מחול מרתק ומופלא, אשר לוקח אותנו אל מחוזות התרבות העתיקה והמסתורית של סין. המופע יתקיים בתאריכים 20-21 בינואר 2020 במרכז סוזן דלל.
להקת המחול BalletBoyz מגיעה לישראל
להקת המחול BalletBoyz מגיעה לישראל
להקת המחול המפורסמת BalletBoyz מאנגליה מגיעה למרכז סוזן דלל להופעה המשלבת עוצמה מחולית אדירה ויכולת בלטית מופלאה. הלהקה תקיים חמישה מופעים בישראל, החל מה-28 בנובמבר 2019.
איך בוחרים סטודיו לריקוד
איך בוחרים סטודיו לריקוד
מחפשים חוג ריקוד? מתלבטים באיזה סגנון ריקוד לבחור? בואו ננסה לעזור לכם עם קצת מידע על סגנונות הריקוד השונים, איפה ניתן ללמוד אותם וגם... מהו סגנון הריקוד הפופולארי ביותר כיום בישראל.

נקע בקרסול (חלק 2)

מאת: ערן רשף, פיזיותרפיסט מוסמך B.Pt. מנהל מכון ProPhysio לפיזיותרפיה ושיקום פציעות ספורט. המשך המאמר "נקע בקרסול (חלק 1)"

צוות | פורסם: 25/06/13 18:42

גורמים המשפיעים על התרחשות הפציעה:


1. היסטוריה של חבלות ונקיעות קודמות בקרסול: לאחר מתיחת יתר מיידית של הרצועה, אין הרצועה חוזרת למצב הקודם בו הייתה לפני הטראומה. עובדה הגורמת ל"שחרור יתר" של הרצועה ואי יכולתה לספק יציבות בתזמון הנכון.


2. חוסר יציבות או שליטה בשרירי ומפרקי הרגל והאגן באופן כללי ונקודתי: בכל רצועה, שריר, עור, וקופסיות המפרקים, קיימים חיישני תנועה שמספקים למוח מידע כל הזמן לגבי מצב כיווץ השריר, מנח הקרסול, עודף מתח כאן או שם. המוח מעבד את המידע ושולח פקודות לשרירים להתכווץ ע"מ ליצור מנח פונקציונאלי של הגפה או המפרק או מניעה מ"השענות פאסיבית" על הרצועות. חשוב להבין שהרצועות הן הבלם האחרון של הגוף בעת טראומה. תגובת המערכת השרירית-עצבית היא קו ההגנה הראשון. חוסר פעילות או חוסר אימון של מערכת זו גורמת לשרירים להתכווץ מאוחר מדי או בתזמון לא נכון ולפיכך בעצמה חזקה יתרה. נתון זה גורם להעמסה או "השענות" או "בלימה" על רקמות פאסיביות כמו רצועה זו.


3. מגבלה בטווח התנועה של מפרקי הירך/אגן/ברך: בעת ריצה, שינוי כיוון או כל תנועה, מנח הקרסול יקבע ע"י מנח האגן-ירך- ברך- ורק אז הקרסול, כשם שיציבות הקומה העליונה ביותר בבניין תלויה ביציבות ומנח יסודות הבניין (רק שבגפה התחתונה, הבניין הוא הפוך- היסודות הינן האגן, הבטן והירך והקומה העליונה היא החלקים המרוחקים יותר כמו הברך והקרסול), למרות שמנח הקרסול יכול גם להיקבע גנטית. אם תנועת האגן- ירך-ברך יהיו מוגבלות, הקרסול יהיה זה שיצטרך "לפצות" על כך ע"י העמסת יתר מצידו בצורת טווח תנועה לא פונקציונאלי וחריג. יתר על כן, מנח הקרסול לכיוון "קשת גבוהה" גם עלול להיות גורם מהווה סיכון משום שהוא מניח את הקרסול כבר במנח סיבוב פנימי.


4. חולשה וחוסר שליטה בשרירי רצפת האגן, ירך, ישבן ובטן: כשם שתואר בפסקה האחרונה, אם השליטה השרירית באזור האגן, לוקה בחסר, היציבות האקטיבית תצטרך להיענות מכיוון הקרסול. עובדה זו שוב תגרור מצב של העמסת יתר- השרירים סביב הקרסול לא יוכלו לעמוד בעומס זמן רב מדי ולפיכך, העומס בסוף ייפול על קו ההגנה האחרון- הרצועות.


5. גורמים כגון פעילות על משטחים לא שווים (ריצה על חול רך, דשא עם בורות, רצפה חלקה וכו'), שימוש בנעליים שלא מספקות תמיכה לעקב ולקרסול, הרגלי אימון ותרגול לא נכונים שעלולים לגרום לעומס יותר.

טיפול:


1.בשלב הראשוני (48-72 שעות) רצוי לשים קרח או ice pack כל 3-5 שעות למשך 10-15 דקות (ע"מ לשלוט בתהליך הדלקתי ובעצמת הדימום. לא לשים את הקרח ישירות על העור החשוף אלא להפריד ביניהם עם נייר סופג או מגבת דקה. חבישה אלסטית -ע"מ למנוע נפיחות מקומית בשילוב הגבהה של הרגל בזווית. עקרון זה נועד למנוע מכוח המשיכה למשוך את הדם כלפי מטה ולהגביר את הנפיחות. הגבהת הרגל תסייע לשלוט בתהליך זה וכוח המשיכה "ימשוך את הדם חזרה אל הגוף ויוריד נפיחות.


2. בשלב השני רצוי להתחיל להפעיל את הקרסול בתנועות מבוקרות ע"מ למנוע הדבקויות (כנזכר בפסקה המתארת את מנגנון הפציעה) בצורה אקטיבית ופאסיבית. תנועות אלו נקראות מוביליזציות. אם חלקי המפרק השונים יונעו בתוואי התפקודי שלהן, הדבקויות לא תפקודיות שלא משרתות את תהליך התנועה התפקודי יקרעו או ימנעו מלהופיע, בעוד שהדבקויות חיוניות אחרות ישמרו ויתמכו ביציבות הקרסול.


3. בשלבים אח"כ מומלץ להתחיל בהדרגה תרגילי יציבות ושיווי משקל ע"מ לאמן את מערכת היציבות האקטיבית ושיווי המשקל או פרופריוספציה (ראה סעיף "גורמים המשפיעים על התרחשות הפציעה" פסקה 2), המשך תנועתיות של הקרסול וכף הרגל והתקדמות הדרגתית, בהכוונת המטפל כמובן, לכיוון שינויי כיוון וחזרה לספורט.


4. אם מעורבת הגבלה מבנית של מפרקי האגן, ירך, ברך כמתואר בסעיף "גורמים המשפיעים על התרחשות הפציעה", פסקאות 3,4, מומלץ לטפל בגורם זה ע"מ מניעת הישנות של הפציעה. מומלץ כמו כן לבדוק את נעלי האימון, מדרסים וגורמים חיצוניים שעלולים גרום לפציעה.


5. מצבים בהם מעורב שבר תלישה של אחת מעצמות הקרסול מצריך קיבוע, בין אם סד דינמי הניתן להסרה או גבס, תלוי בחומרת ותזוזת או ייצוב השבר. מצבי קרע מלא של רצועה בקרסול לעתים דורש ניתוח חיבור הרצועות, אם לאחר פיזיותרפיה ושיקום, עדיין אין איחוי.


6. טייפינג (רגיל ו/או קינסיו טייפ): חבישות מיוחדות שתפקידן להוריד עומסים מרקמות שונות ואו למקם מפרקים במנחים תפקודיים יותר והורדת עומס, או לחילופין לעודד שרירים מסוימים לעבוד יותר. טייפינג גם מספק תמיכה מכאנית מסוימת לרקמות פגועות ובכך עוזר למנוע הישנות של נקע חוזר בעת פעילות ספורטיבית.


7. לעתים נקע יכול להיות בין עצם הפיבולה והטיביה במצבים בהם כף הרגל מתכופפת לאחור בעצמה. נקע זה נקרא נקע סינדסמוטי (כי הוא מתרחש באזור המחבר בין עצמות הטיביה והפיבולה. אזור זה נקרא syndesmosis. זוהי רצועה שמתפקדת כסוג של מפרק). פציעה זו נחשבת לפציעה חמורה ומצריכה קיבוע בסד או גבס לפעמים ל-6 שבועות. לעתים פציעה זו גם מצריכה ניתוח. יחד עם זאת נקע מסוג זה יותר נדיר מנקעים רגילים.


סיכום:


נקע בקרסול הינה תופעה שכיחה בקרב רקדנים ורקדניות. זוהי תופעה הניתנת לטיפול בפיזיותרפיה אך חשוב מכך, ניתנת למניעה. חשוב מאוד לזכור שבדיקה גופנית מקדימה למפרקי האגן- ירך- ברך וקרסול, תרגול יציבות וחיזוק באופן קבוע (ולא בהכרח אינטנסיבי), אימון נכון ועפ"י הצורך יכול להוריד את רמת הסיכון לנקע משמעותית. גם אם אירע הנקע למרות אלו, השיקום מפציעה זו קל ומהיר יותר אם אימון מקדים יבוצע.


הטקסט שאת/ה מצטט/ת:

גורמים המשפיעים על התרחשות הפציעה:


1. היסטוריה של חבלות ונקיעות קודמות בקרסול: לאחר מתיחת יתר מיידית של הרצועה, אין הרצועה חוזרת למצב הקודם בו הייתה לפני הטראומה. עובדה הגורמת ל"שחרור יתר" של הרצועה ואי יכולתה לספק יציבות בתזמון הנכון.


2. חוסר יציבות או שליטה בשרירי ומפרקי הרגל והאגן באופן כללי ונקודתי: בכל רצועה, שריר, עור, וקופסיות המפרקים, קיימים חיישני תנועה שמספקים למוח מידע כל הזמן לגבי מצב כיווץ השריר, מנח הקרסול, עודף מתח כאן או שם. המוח מעבד את המידע ושולח פקודות לשרירים להתכווץ ע"מ ליצור מנח פונקציונאלי של הגפה או המפרק או מניעה מ"השענות פאסיבית" על הרצועות. חשוב להבין שהרצועות הן הבלם האחרון של הגוף בעת טראומה. תגובת המערכת השרירית-עצבית היא קו ההגנה הראשון. חוסר פעילות או חוסר אימון של מערכת זו גורמת לשרירים להתכווץ מאוחר מדי או בתזמון לא נכון ולפיכך בעצמה חזקה יתרה. נתון זה גורם להעמסה או "השענות" או "בלימה" על רקמות פאסיביות כמו רצועה זו.


3. מגבלה בטווח התנועה של מפרקי הירך/אגן/ברך: בעת ריצה, שינוי כיוון או כל תנועה, מנח הקרסול יקבע ע"י מנח האגן-ירך- ברך- ורק אז הקרסול, כשם שיציבות הקומה העליונה ביותר בבניין תלויה ביציבות ומנח יסודות הבניין (רק שבגפה התחתונה, הבניין הוא הפוך- היסודות הינן האגן, הבטן והירך והקומה העליונה היא החלקים המרוחקים יותר כמו הברך והקרסול), למרות שמנח הקרסול יכול גם להיקבע גנטית. אם תנועת האגן- ירך-ברך יהיו מוגבלות, הקרסול יהיה זה שיצטרך "לפצות" על כך ע"י העמסת יתר מצידו בצורת טווח תנועה לא פונקציונאלי וחריג. יתר על כן, מנח הקרסול לכיוון "קשת גבוהה" גם עלול להיות גורם מהווה סיכון משום שהוא מניח את הקרסול כבר במנח סיבוב פנימי.


4. חולשה וחוסר שליטה בשרירי רצפת האגן, ירך, ישבן ובטן: כשם שתואר בפסקה האחרונה, אם השליטה השרירית באזור האגן, לוקה בחסר, היציבות האקטיבית תצטרך להיענות מכיוון הקרסול. עובדה זו שוב תגרור מצב של העמסת יתר- השרירים סביב הקרסול לא יוכלו לעמוד בעומס זמן רב מדי ולפיכך, העומס בסוף ייפול על קו ההגנה האחרון- הרצועות.


5. גורמים כגון פעילות על משטחים לא שווים (ריצה על חול רך, דשא עם בורות, רצפה חלקה וכו'), שימוש בנעליים שלא מספקות תמיכה לעקב ולקרסול, הרגלי אימון ותרגול לא נכונים שעלולים לגרום לעומס יותר.


צוות , 25/06/13 18:42
תגובתך:
! דווח למנהל האתר
0